חזרה למאמרים
מדריך6 דק' קריאה · 15 בנוב׳ 2026

מספור בלונים אוטומטי לשרטוט: מה מזוהה, מה מקושר ומה ממתין

מספור הדרישות של שרטוט PDF הוא החצי הקל של מספור הבלונים. החצי שקובע אם אפשר לסמוך על הבדיקה הוא הקישור בין כל בלון לגיאומטריה שאליה הוא מתייחס — ומה התוכנה עושה כשאינה יכולה להוכיח את הקישור הזה.

בלון הוא התחייבות לתת דין וחשבון על דרישה

מספר בלון על שרטוט אומר: הדרישה הזאת תופיע בדוח, תחת המספר הזה, עם תוצאה. תוכנית הבדיקה, הדוח והסקירה של הלקוח — כולם הולכים לפי המספרים. מספור בלונים ידני איטי ומועד לטעויות בעיקר מסיבה אחת: דרישה שלא מוספרה היא דרישה שאיש אינו מודד, ואיש אינו שם לב לכך.

למספור בלונים אוטומטי יש לכן שתי משימות. הראשונה היא למצוא כל דרישה בגיליון. השנייה, החשובה יותר בבדיקה מבוססת סריקה, היא לדעת לאיזו פאה, קדח או קצה של מודל ה-CAD כל מספר מתייחס — כי מספר שמצביע על האלמנט הלא נכון מפיק תוצאה שגויה שנראית בטוחה.

מה נקרא מה-PDF

PDF וקטורי נושא את הגיאומטריה ואת הטקסט שלו עצמו, ובוחן השרטוטים של Ai-Inspect קורא את שניהם ולא תמונה שלהם: קווי מידה עם ראשי החץ והקווים המובילים שלהם, טקסט המידה עם הטולרנס שלו, הערות קדח, מסגרות בקרה עם הפניות הדטום והמודיפיקטורים שלהן, דגלי דטום ומסגרות פרופיל עם אזורים לא־שווים. גם שרטוטים סרוקים נתמכים. הערות טולרנס כללי כמו ISO 2768 נקראות מהשרטוט עצמו, כך שמידה בלי טולרנס מקבלת את דרגת הטולרנס שמצוינת בכותרת השרטוט.

  • מידות עם טולרנס פלוס / מינוס ועם טולרנס גבולות
  • הערות קדח מפורקות לחלקיהן: קדח עובר, שקע גלילי, שקע קוני, עומק, תבריג
  • מסגרות בקרה: אפיון, אזור, מודיפיקטורים והפניות דטום
  • דגלי דטום והפאות שאליהן הם מוצמדים
  • הערת הטולרנס הכללי של הגיליון (דרגת ISO 2768)

המספרים של הלקוח שלכם נשמרים

שרטוטים רבים מגיעים כשהלקוח כבר מספר אותם בבלונים. מספור מחדש היה מנתק את הקשר לדף הבדיקה של הלקוח עצמו, ולכן טבעות בלון שזוהו מאומצות כלשונן — המספר שבטבעת הוא המספר שבדוח. שרטוט בלי בלונים ממוספר אוטומטית. אלמנטים חוזרים חולקים מספר בסיס עם סיומת מופע (5_1, ‏5_2 …), כך ששמונה קדחים זהים הם שמונה שורות תחת בלון אחד.

קישור דורש ראיה

כדי לקשר בלון למודל, ההיטלים, החתכים והפרטים של השרטוט נרשמים מול הטלת ה-CAD עצמו עם הסרת קווים נסתרים — התוכנה משרטטת את המודל כפי שהשרטט שרטט אותו ומניחה את השניים זה על זה, כולל גיליונות נטויים. דרישה שהקו המוביל, ראש החץ או דגל הדטום שלה נוחת על קצה או על פאה מוטלים מקושרת אוטומטית, והקישור מציג את הראיה שעל פיה נוצר.

דרישה שמתאימה למידת CAD רק לפי הערך שלה היא מקרה אחר. 12.0 בשרטוט ו-12.0 במודל יכולים להיות אותו אלמנט ויכולים שלא; חלקים מלאים בערכים חוזרים. בלון כזה אינו מקושר אוטומטית. הוא הופך למשימת «אשר את המועמד»: התוכנה מציעה את האלמנט, והמדידה ממתינה ללחיצת המפעיל על המודל.

מהשרטוט הממוספר לתוכנית ולדוח

תוכנית הבדיקה המקושרת נכתבת כתוכנית מדידה, צעד אחד לכל דרישה, ורצה על הסריקה. אחרי ההרצה מלווה המדידה מפרט את הבלונים שעדיין פתוחים — המועמדים שממתינים לאישור, האלמנטים בלי כיסוי סריקה, הדטומים שלא ניתן היה לקבוע — ועובר עליהם אחד אחד. כל החלטה מוקלטת לתוך התוכנית, כך שהחלק השני בסדרה מתחיל כשהתשובות האלה כבר במקומן.

הדוח מסודר לפי מספר הבלון וכולל עמוד כיסוי שבודק את השורות המדודות מול הבלונים של השרטוט. בלון שמעולם לא נמדד מופיע שם לפי מספרו. העמוד הזה הוא המענה לכשל הוותיק ביותר של מספור הבלונים: הדרישה שאיש לא שם לב אליה.

שאלות שהמאמר עונה עליהן

כן. מספר בלון, נומינל או טולרנס ניתנים לעריכה בטבלת הדוח; העריכה נכתבת חזרה לנתוני המדידה ולתוכנית המוקלטת.

לא. שכבת הענן האופציונלית יכולה לסקור את השרטוט, אבל ההצעות שלה עוברות דרך אותם שערים גיאומטריים כמו כל דבר אחר. קישור בלי ראיה גיאומטרית עדיין ממתין למפעיל.

לא. הזיהוי רץ על תחנת העבודה. השרטוט נשלח למודל בענן רק כשהמודול האופציונלי Cloud AI כלול ברישיון ומופעל.

לראות את זה על החלקים שלכם

הביאו שרטוט, מודל CAD וסריקה — נריץ איתכם את הבדיקה בהדגמה מודרכת.

בקשת הדגמה