חזרה למאמרים
מדריך6 דק' קריאה · 15 בנוב׳ 2026

מסגרת ייחוס הדטומים על סריקת תלת־ממד: בניית A | B | C מאלמנטים מדודים

יישור best-fit מפיק מפת צבע טובה ומסגרת דטומים גרועה. איך בונים את מסגרת ייחוס הדטומים מאלמנטי הדטום שנמדדו על הסריקה, למה מסגרת אחת חייבת לשמש למיקום, לקואורדינטות ולפרופיל, ומה צריך לקרות כשדטום אינו ניתן לקביעה.

יישור אינו מסגרת דטומים

הבאת סריקה אל מודל ה-CAD ביישור best-fit מפזרת את הסטייה באופן אחיד על פני המשטח כולו. זה מה שמפת צבע רוצה. דרישת מיקום רוצה משהו אחר: את מקומו של קדח ביחס לדטומים A, ‏B ו-C — שלושת האלמנטים שהמתכנן בחר כי החלק מורכב עליהם. קדח יכול לשבת היטב בתוך טולרנס המיקום שלו במסגרת הדטומים ולהיראות מוזז ב-best-fit, או להפך.

בדיקה מבוססת סריקה צריכה לכן שני דברים בו בזמן: יישור שמקרב את הסריקה אל המודל, ומסגרת ייחוס דטומים שנבנית מאלמנטי הדטום כפי שנמדדו על החלק הזה.

בניית המסגרת מאלמנטים מדודים

המסגרת נבנית לפי סדר הקדימות שמסגרת הבקרה מציינת. הדטום הראשוני — בדרך כלל מישור — מבטל שלוש דרגות חופש: שני סיבובים והזזה אחת. המשני מבטל שתיים נוספות, והשלישוני את האחרונה. ב-Ai-Inspect אות דטום מוקצית לאלמנט מדוד: מישור, גליל, מעגל, חריץ או נקודה, עם שמות מותאמים כמו B1 כשהשרטוט משתמש בהם. המסגרת נבנית אז מהאלמנטים המדודים האלה, כפי שתוכנית CMM בונה אותה מאלמנטים שנדגמו בגשש.

  • מישור ראשוני: הכיוון של ציר אחד והראשית לאורכו
  • ציר או מישור משני: הסיבוב סביב הכיוון הראשוני
  • אלמנט שלישוני: הראשית שנותרה
  • גליל או מעגל כדטום תורם את הציר או את המרכז שלו

Refine-to-Datums ו-RPS

שני כלים קושרים את היישור עצמו לשרטוט. Refine-to-Datums מתקן את היישור אל מסגרת הדטומים לפני שטולרנס כלשהו נשפט — אותו תיקון שמפעיל CMM עושה אחרי דגימת הדטומים. יישור RPS מכסה שרטוטים שממקמים את החלק לפי נקודות ייחוס: כל אילוץ מקבע צירים נבחרים באלמנט, בנקודה שנבחרה או בקואורדינטה מוקלדת, ומנהל ה-RPS מציג את השארית של כל אילוץ לכל ציר, כך שאילוץ שאינו מתיישב עם האחרים נראה לעין לפני שמשתמשים ביישור.

מסגרת אחת למיקום, לקואורדינטות ולפרופיל

דוח מציג לעיתים קרובות את אותו קדח שלוש פעמים: המיקום האמיתי שלו, קואורדינטות X ו-Y שלו, ופרופיל של המשטח שסביבו. אילו כל אחת מהשורות האלה הייתה מחושבת במסגרת מעט שונה, הדוח היה סותר את עצמו. Ai-Inspect בונה את מסגרת הדטומים במקום אחד וכל צרכן קורא אותה — סטיית המיקום, שורות הקואורדינטות ופרופיל עם דטומים משתמשים כולם במסגרת שנבנתה מאותם דטומים מדודים. מיקום שמדווח במסגרת הדטומים תואם לכן לאותו מיקום שנמדד במערכת צירים שנבנתה מאותם דטומים.

כשדטום אינו ניתן לקביעה

על סריקה אמיתית דטום לפעמים נכשל: פאת הדטום לא כוסתה, ההתאמה מזוהמת במשטח שכן, או שהטלאי המדוד קצר מכדי לקבע כיוון. התוצאה הנכונה היא סירוב עם הסיבה. השורות שתלויות בדטום הזה הופכות ל-N/A — הן אינן מוערכות במסגרת היישור במקום זאת, כי כך היה מדווח מספר במסגרת שהשרטוט לא ביקש.

אחרי הרצת תוכנית מלווה המדידה שם את הדטומים ראשונים: לכל אות פתוחה הוא מציג סט סגור של פאות מועמדות שהמנוע יכול להוכיח על הסריקה, המפעיל בוחר אחת, והשורות התלויות נמדדות שוב דרך אותו מנוע.

דטומים בתוכניות מוקלטות וב-DMIS

הקצאות דטום הן צעדים מוקלטים. הן שורדות מעבר בין מערכות צירים שמורות ומתנגנות על הסריקה הבאה, שם המסגרת נבנית מחדש מהדטומים המדודים של אותו חלק. תוכנית DMIS מביאה איתה את הגדרות הדטום שלה; לפני שהיא רצה, שער רישום הפריים בודק שהמסגרת של התוכנית נוחתת על מודל ה-CAD, ומסגרת שלא ניתן לאמת מסומנת לאישור.

שאלות שהמאמר עונה עליהן

לא. מיקום מוגדר ביחס לדטומים של מסגרת הבקרה. ה-best-fit מביא את הסריקה אל המודל; הטולרנס נשפט במסגרת שנבנתה מאלמנטי הדטום המדודים.

כן. מישורים, גלילים, מעגלים, חריצים ונקודות יכולים לשאת אות דטום, והמסגרת משתמשת בציר, במרכז או במישור האמצע שהאלמנט מספק.

את מסגרת הדטומים שבה הוערכה כל שורת GD&T ואת הסטטוס של השורה. שורה שהדטום שלה נכשל מודפסת כ-N/A עם הסיבה.

לראות את זה על החלקים שלכם

הביאו שרטוט, מודל CAD וסריקה — נריץ איתכם את הבדיקה בהדגמה מודרכת.

בקשת הדגמה