היכן הדופן מאבדת עובי
כשפח מכופף, נמשך או נמתח, החומר שבצד החיצוני של הכיפוף נמתח ונעשה דק יותר. בתושבת מעוצבת, במכסה במשיכה עמוקה או בצינור בהידרופורמינג, הדופן אחרי העיצוב כבר אינה עובי הפח המקורי, והמקום שבו היא הדקה ביותר הוא המקום שנושא את העומס. לכן השרטוט מציין דופן מינימלית — לפעמים לחלק כולו ולפעמים לאזורים מוגדרים.
מד עובי נקודתי בודק את המקומות שהבוחן בוחר. רשת על סריקה קוראת את הדופן בכל נקודת סריג של הפאה, כך שהמקום הדק ביותר נמצא ולא מונח מראש.
מה הסריקה חייבת להכיל
עובי הוא המרחק בין שני משטחים, ולכן שני צידי הדופן חייבים להיות באותו mesh, רשומים זה לזה על ידי הסורק. סריקה של צד אחד אינה נותנת עובי כלל: כל נקודה מסורבת כ«אין משטח רחוק» וההרצה נושאת אזהרת חד־צדדיות. ה-mesh גם חייב להיות ברזולוציה שמספיקה לדופן — פח דק דורש סריקה עדינה יותר מיציקה עבה — ורצוי ללכוד את קצוות החלק, כי שם המשטח הקרוב והמשטח הרחוק נפגשים.
- שני הצדדים נלכדו ונרשמו ב-mesh אחד
- רזולוציית mesh עדינה מספיק לדופן הנמדדת
- אזורי הכיפוף מכוסים ברדיוס הפנימי וברדיוס החיצוני
שלוש קרניים לנקודה, על כנפיים ועל כיפופים
רשת עובי הדופן מניחה סריג ממוספר על פאה ומטילה בכל נקודה שלוש קרניים לאורך נורמל המשטח המקומי: אחת מוצאת את המשטח הקרוב של הסריקה, אחת עוברת דרך החומר ומוצאת את המשטח הרחוק בתוך חלון עובי, ואחת קוראת את הדופן הנומינלית על מודל ה-CAD באותו מקום. על כנף מישורית הסריג שטוח. על הפאה הגלילית של כיפוף הוא עוטף את הפאה, הקרניים עוקבות אחרי הנורמל המקומי וצד החומר מזוהה אוטומטית, כך שהכיפוף נקרא אותו דבר מבפנים ומבחוץ.
הנומינל יכול להיות ערך שרטוט אחד לפאה כולה, או להיקרא פאה־אל־פאה על ה-CAD בכל נקודה. על פאות עקומות כל פגיעה מוצמדת למשטח האנליטי של פאת ה-STEP, כך שהנומינל הוא הדופן המתוכננת ולא מיתר של טסלציה גסה.
חזרה אלסטית וחלקים שרחוקים מה-CAD
חלק מעוצב כמעט אף פעם אינו יושב על מודל ה-CAD שלו; הכנפיים חוזרות במעלה או שתיים, והקצה הרחוק של החלק מרוחק מילימטרים. זה אינו משנה את הדופן. העובי נמדד בין שני המשטחים הסרוקים של החלק עצמו, לאורך הנורמל המקומי, והמשטח הקרוב והמשטח הרחוק מזווגים סביב פאת ה-CAD ולא סביב מישור שהותאם לסריקה. בשער האוטומטי, שער המשטח מורחב פעם אחת כדי להגיע לכנף שזזה; נקודה שעדיין לא ניתן להכריע לגביה מסורבת.
הסירובים הם לכל נקודה ונקראים בשמם: אין משטח רחוק, משטח רחוק שנפגש בזווית תלולה, שני משטחים ששניהם מקיימים את החלון, אין נומינל מאחורי הנקודה. כל אחד מהם הוא שורה בטבלת הנקודות ונקודה אפורה בסקיצה.
דרישות דופן מינימלית בדוח
דופן מינימלית היא טולרנס חד־צדדי. הצד העליון נשאר פתוח, כל נקודה נשפטת מול הגבול התחתון, והדוח מציין את הצד הפתוח. שורות הסיכום — מינימום, מקסימום וממוצע — מקבלות בלונים יציבים, וכל שורת נקודה ממוספרת לפי מיקומה בסריג, כך שאותה נקודה נושאת אותו מספר בכל חלק בסדרה.
Cp ו-Cpk מדווחים כשקיימים שני גבולות ונמדדו מספיק נקודות; עם גבול אחד הסיכום מציג את המרווח לגבול הזה. ההיסטוגרמה מראה היכן ההתפלגות נמצאת ביחס לגבול — ולעיתים קרובות זו התמונה הראשונה שמהנדס העיצוב מבקש.
